תמיד אהבתי אוכל וטעמים חדשים. אני זוכר שבגיל 9 אבי לקח אותי ל'טקמארו', ראיתי את הסושי-מן עובד וזה מאוד הרשים אותי. לפני זה לא חשבתי אף פעם מי בעצם מכין אוכל במסעדות ומאותו רגע ידעתי שאני רוצה להיות טבח.
כמו בספרים התחלתי מלמטה, קילפתי תפוחי אדמה ובטטות ובמשך חודשיים אסרו עלי לגעת בסכין. מעולם לא הייתה לי בעיה להגיע למקום חדש ולהוכיח את עצמי מההתחלה,
אני חושב שזה חלק מהמקצוע. אחרי שמונה חודשי עבודה ב'אמורה מיו' החלטתי שאני בשל ללימודים מקצועיים והאינטואיציה הביאה אותי ל'בישולים'.
אחרי הלימודים עבדתי ב'שילה' ו'בהוטל מונטפיורי' והייתי שותף בכמה פרויקטים מעניינים. בשלב מסוים נסעתי ללמוד באיטליה, שאת האהבה והתשוקה למטבח הזה קיבלתי מבית אימי.
היום אחרי שצברתי ניסיון רב בתחום הבישול האיטלקי אני ומשפחתי מנהלים והבעלים של מסעדת 'מנואלה' בזיכרון יעקב.
ממה אתה שואב השראה?
אני מאמין שחייבים להמשיך ללמוד ולהתפתח, אני משתדל למצוא מקורות השראה רבים ככל שניתן. את רוב ההשראה אני שואב משפים אחרים בארץ ובעולם, נסיעות לחו"ל סרטים ואפילו שירים מעוררים בי חשק לנסות דברים חדשים.
עם איזה חומר גלם אתה הכי אוהב לעבוד?
אני מאוהב בבצק של פיצה, ככל שמכירים את העבודה אתו לעומק מגלים רבדים ושינויים שונים שמתרחשים בו. אחד הטיולים המשמעותיים בחיי היה סיור פיצריות באיטליה.
מה ההמלצה שלך למי שחושב לעסוק במקצוע?
זה מקצוע מאוד קשה ותובעני גם פיזית וגם מנטלית ולכן צריך לאהוב ולחיות אותו. בעיני כדאי מאוד לכוון גבוהה ולא להתפשר. אני מאמין בניסיון שנרכש בעבודה קשה, הלימודים נותנים כלים חיוניים מאוד, אבל לא הופכים אתכם לאנשי מקצוע כדי להיות טבחים מקצועיים תצטרכו להשתפשף זמן מה.
